loader
loaderloader
דף הבית > חדשות סיפתח > עמותת ידיד נגד הביטוח הלאומי

עמותת ידיד נגד הביטוח הלאומי

פורסם ב05/05/2016
ע"י רן מלמד
חוסר רגישות תרבותית גורם לשלילת קצבאות קיום בשל טענה לא ראויה של הכנסה רעיונית מנכס

עמותת "ידיד" הגישה, ערב חג הפסח, לבית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע, שתי עתירות נגד המוסד לביטוח לאומי בדרישה לאישור קצבת הבטחת הכנסה ודרישה להשבה רטרואקאטיבית של כספים שנשללו מהמבוטחות, בדואיות תושבות רהט. בעתירות שהוגשו על ידי עו"ד יעל כהן-רימר מהמחלקה המשפטית של "ידיד" שגם אחראית על תחום הביטוח הלאומי במחלקה, מבקשת "ידיד" מבית המשפט לקבוע כי נוהלי העבודה של הביטוח הלאומי בכל הנוגע לחישוב הכנסה הנובעת מנכס במגזר המעוטים בכלל וביישובים הבדואים בפרט אינם מביאים בחשבון את הדרך בה נרשמת בעלות על נכסים ולכן אין לעשות בהם שימוש כאשר המוסד מבצע מבחן הכנסה לנשים המבקשות לממש את זכאותן לקצבת הבטחת הכנסה.

כאמור, לבית המשפט האיזורי לעבודה הוגשו שתי עתירות. האחת בשמה של סורינה (שם בדוי) אם לחמישה ילדים בוגרים אשר בשנת 2001 התגרשה מבעלה עקב מערכת יחסים אלימה אך עד היום היא מתגוררת בבית הוריו של הגרוש כפי שמקובל במקרים רבים בחברה הבדואית.

מכתב התביעה עולה כי לפני כ- 35 שנה קנה בעלה לשעבר של סורינה מגרש לא רחוק מבית הוריו וזאת כדי לבנות, בחלוף שנים, בית למשפחה כולה. בשל פירוק התא המשפחתי לא הושלמה בניית הבית טרם סיום הליך הפירוד. למרות עובדה זו מסתבר כי כחלק מהסכם הגירושין הבטיח הגרוש להעביר על שמה של סורינה גם את מחצית שטח המגרש לו הוא היה זכאי וזאת כפיצוי על הסכום הזעום שהעביר לה כמזונות עבור הילדים, 500 ש"ח עבור 5 ילדים. בשנת 2008 בנה בנה הבכור של סורינה את ביתו על המגרש המשפחתי ובו הוא מתגורר עד היום עם אישתו ושלושת ילדיו הקטינים. שאר הילדים אינם גרים בעיר כלל.

זה קרוב לעשר שנים שסורינה מבקשת למצות את זכותה לקבלת קצבת הבטחת הכנסה וזאת תוך שהיא נאבקת במערכת הבירוקרטית הנוקשה של המוסד לביטוח לאומי אשר מנסה לטעון בתוקף כי העובדה שהמגרש רשום, בחלקו, על שמה מהווה מבחינתם נכס אשר יש להביא אותו בחשבון בעת חישוב ההכנסה המזכה בקצבת הבטחת הכנסה. לא עזרו לסורינה ההסברים כי היא אינה מתגוררת בנכס וכי בנה הבכור המתגורר בבית שבנה אף נישל אותה ממנו הלכה למעשה. תשובת הביטוח הלאומי היתה חדה ומקוממת "אם אינך מתגוררת בנכס מוטב לך להעבירו לאחד מבנייך", אמרה לסורינה פקידת המוסד.

סורינה שחשבה שזהו הפתרון הנכון העבירה בשנת 2013 את הבעלות לבנה הצעיר. לאחר הויתור, שבה התובעת אל המוסד וביקשה לשוב ולטפל בתביעתה להבטחת הכנסה. למרבה תדהמתה, תשובתו של המוסד הייתה כי כעת, משהעבירה בלא תמורה את הנכס לבנה, תחושב התמורה התיאורטית ממנו בחישוב הכנסותיה למשך חמש שנים וזאת בסכום השווה ל 1,723 ש"ח לחודש.

בכתב התביעה טוענת עו"ד כהן-רימר כי אכן על פי חוק, נכס נחשב לצורך חישובי הבטחת הכנסה כנכס, "אף אם לא מופקת ממנו הכנסה" (חוק הבטחת הכנסה, תשמ"א - 1980 (להלן: "החוק"), סעיף 9(א)). עם זאת, הפסיקה שעסקה בעניין זה קבעה במפורש כי נכס לצורך סעיף זה יחשב רק נכס שיש אפשרות פוטנציאלית להפיק ממנו הכנסה. במצבים של בעלות על הנכס "על הנייר", שאינה מאפשרת כל הפקת הכנסה ממנו נוכח המאמצים הנדרשים לשם הפקת הכנסה זו, קבעה הפסיקה כי הסקת מסקנה כאילו ניתן להפיק הכנסה מהנכס היא מרחיקת לכת ואינה עולה בקנה אחד עם תכליתו של חוק הבטחת הכנסה

לטענת עו"ד כהן-רימר, לא יתכן שהמוסד לביטוח לאומי יחשיב כהכנסה נכס אשר ברור שלא רק שלא ניתן להפיק ממנו הכנסה אלא "שבמקרה שלפנינו התובעת אינה מתגוררת בנכס הנדון, ואף אינה מצויה בכל קשר עם בנה ומשפחתו המתגוררים שם בשל חשש מאלימות כנגדה מצד הבן. לא יעלה על הדעת כי דרישה מאישה בדואית, החוששת מאלימות באם תדרוש מבנה לשלם בעבור הנכס, "למקסם" את ההכנסה הרעיונית שבבעלותה לכאורה, תהווה עמידה בתכליות חוק הבטחת הכנסה.

אך בכך לא מסתיימת העתירה. עו"ד יעל כהן-רימר, המטפלת בזכויות האזרחים הבדואים כבר שנים רבות טוענת כי אסור לה למדינת ישראל להכיל הנחיות והוראות שנכתבו עבור האוכלוסייה היהודית על אוכלוסיית המעוטים ובמיוחד האוכלוסייה הבדואית אשר מבחינה תרבותית יש הבדל מהותי בין צורת המגורים שלה לבין זו של רוב האוכלוסייה בישראל. 

"במגזר הערבי בכלל והבדואי בפרט נפוצה פרקטיקת המגורים של ילדים על גג בתי הוריהם או ביחידה צמודה אליהם  במקרים כאלה משלמים הילדים על בניית הנכס הנוסף וניצול "פוטנציאל ההכנסה" מכספם, ותשלום נוסף בעבור מגורים אלה אינו מקובל בלשון המעטה. זאת בפרט כאשר הנכס הנוסף נבנה כאמור מכספם של הבנים, ולמעשה זכויות הבנייה נוצלו ואין ניתן עוד להעבירם לאחר, נוטים בתי הדין לפסוק כי הלכה למעשה אין יכולת להפיק הכנסה מהנכס ואין לחשב את שווי הנכס במסגרת הכנסתו של התובע לצורך קביעת הזכאות לקצבה.

יתר על כן "אם תשלום להורים בעבור ה"זכות" לגור בדירה הבנויה על גג ביתם אינו מקובל, הרי שתשלום לאם מצד בניה ובפרט בנה הבכור, אינו מקובל שבעתיים. התרבות הבדואית, שהינה תרבות פטריארכאלית שמרנית, תופסת את הבן הבכור כראש המשפחה כאשר האב אינו בתמונה. במקרה שלפנינו לא זו בלבד שהבן הבכור אינו מעלה על דעתו לשלם לאימו בעבור הזכות לגור בבית הרשום על שמה, אלא שהוא אף מאיים על חייה שלה ושל אחותו הצעירה ובוודאי אינו מספק להן כל מקום מגורים אלטרנטיבי."

"נוכח כל האמור לעיל", מסיימת עו"ד כהן רימר את העתירה, "מתבקש בית הדין לקבוע כי חישוב ההכנסה מהנכס שבבעלותה של התובעת אינו כדין, וכי יש לראות את הכנסתה כ-100 ₪ ממזונות בלבד. בהמשך לכך יש לאשר לתובעת קצבת הבטחת הכנסה הן כלפי העתיד והן רטרואקטיבית מיום הגשת תביעתה."

אף העתירה השנייה שהוגשה לבית הדין האיזורי לעבודה בבאר שבע דומה במהותה לזו הראשונה והיא מתייחסת למקרהו של אסמעיל (שם בדוי) תושב רהט אב ל-5 ילדים קטינים כשאחד מהם סובל משורה של בעיות רפואיות קשות. המשפחה כולה מתקיימת מקצבת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי, לצד תמיכה ספוראדית של בני משפחה וגורמי סיוע. גם במקרה הזה קוזזה חלק מקצבת הקיום הבסיסית של המשפחה בשל הטענה, השגוייה, כי ברשותו נכס המניב לו הכנסה רעיונית.

אמצו את עמותת ידיד מרכזי זכויות בקהילה בפורטל סיפתח, ותרומה מרווחי האתר תועבר לעמותה.

על מנת לאשר בעלות על מודעת העסק הנכם מתבקשים להזין את פרטי האימייל שלכם וללחוץ על כפתור "שלח".

תודה.
נשלח אליך אימייל לאישור כתובת המייל. אנא בדוק את תיבת המייל שלך ולחץ על הקישור שבמייל לצורך הפעלת פרטי הגישה שלך.

שגיאה.
אימייל כבר רשום במערכת או פרטים שנשלחו אינם נכונים.